הקמתי את העמותה הזו לפני שנים רבות, והכל התחיל בסיוע למשפחות ששירותי הרווחה לקחו מהם ילדים. נתקלתי בכתבה בעיתון על אמא דוברת רוסית שהתאבדה כי שירותי הרווחה לקחו ממנה את ילדה בן השנתיים. המאמר זעזע אותי, אולי גם בגלל שהיה לי בן שלישי באותו גיל.

אלו היו שנות ה-90, תקופת “העלייה הגדולה”, כאשר כמיליון חוזרים חדשים דוברי רוסית הגיעו למדינה והעומס על כל מבני הממשלה הפך כמעט בלתי נסבל. לאחר שהתעמקתי בבעיה ראיתי שצעד כה קיצוני כמו הרחקת ילדים אינו תמיד מוצדק וקשור לרוב בהיעדר שפה משותפת (השבה אינו דובר עברית, ועובדי הממשלה אינם דוברי רוסית), חוסר הבנה של המנטליות ובורות החוקים. התוצאה היא טראומה הן לילד והן להורים.

אתן רק דוגמה אחת.

המורה שיבחה תלמיד שעשה את שיעורי הבית שלו במצפונית, ובתגובה שמעה: “אמא אמרה שאם אני לא אעשה שיעורי בית, היא תהרוג אותי”. ביום זה הילד לא חזר הביתה מבית הספר. המורה, שלא מודע לכך שבמשפחות דוברות רוסית “אני אהרוג” פירושו לעתים קרובות “אני אנזוף”, התקשרה לשירותי הרווחה ולמשטרה. מנקודת מבטה, היה איום ממשי על הילד. ואף אחד לא אמר לאמא שלי שבישראל יש מילים שאי אפשר לדבר לילד בשום פנים ואופן, זה החוק. ולאף אחד לא אכפת איך ההורים שלך דיברו איתך ברוסיה לפני שנים רבות.

יצרתי קבוצת עזרה עצמית של 50 מתנדבים חוזרים, ולימים היא הפכה לבסיס לארגון הלא ממשלתי “מגן משפחה”. פעילות תנועת ההתנדבות שלנו הגיעה מיד לידיעת חברי הכנסת דוברי הרוסית. עזרתם הייתה חשובה לנו מאוד, שכן רק איתם יכולנו להגיע למרכזים מיוחדים שבהם מוחזקים ילדים שהוצאו ממשפחותיהם עד לדיון בבית המשפט. היינו צריכים לראות את הילד ולהרגיע את ההורים.

עד מהרה התחלתי להיות מוזמן לישיבות הכנסת שהוקדשו לבעיות המשפחה והילדים. שם פגשתי הרבה אנשי ציבור דוברי רוסית, ולכל אחד מהם הייתה תוכנית משלו לשיפור תחום זה או אחר. אבל הם לא דיברו עברית, ואף אחד לא ממש עזר להם בוועדות הרלוונטיות של הכנסת. לכן התחלתי להשתתף בכל הישיבות של הוועדות שהיו קשורות איכשהו עם חוזרים כדי לעזור בתרגום.

כתוצאה מכך, קיבלתי מידע על מגוון רחב של בעיות, שלעיתים דורשות פתרונות דחופים. בליווי אנשים שאינם יודעים עברית לבנקים, לשירותים חברתיים ולמוסדות ממשלתיים אחרים, ראינו יחד עם מתנדבי מגן משפחה שבעיות מחכות למחזירים, ממש בכל צעד. וזה אפילו לא עניין של כוונה רעה של מישהו, למרות שהמחלקות שלנו נאלצו להתמודד עם פקידים חסרי מצפון ובעלי בתים לא ישרים. משכתי עורכי דין מוסמכים, מורים ואנשים שמכירים את עבודתם של סוכנויות ממשלתיות לעבוד ב-NPO שלנו. ביליתי את חיי בעיקר באוטובוסים, לפעמים נכחתי בשלוש או ארבע פגישות בערים שונות ביום. מספר הטלפון שלי הופץ בין עולים חדשים והפך למוקד טלפון.

מאוחר יותר, כשרשמנו את המל”ל באופן רשמי, יצרנו מוקד אמיתי עם טלפון רב ערוצי 24 שעות ביממה. לאחר קבלת בקשות, המפעילים שלנו מיינו מיד את הבעיות לאלו שניתן לפתור על ידי פנייה לסוכנות ספציפית, וכאלה שדרשו השתתפות של מספר סוכנויות ממשלתיות. במקרה הזה גם לקחנו על עצמנו לעזור. היה לנו חשוב שמי שפנה אלינו לא ישמע בתגובה: “זה לא הפרופיל שלנו”.

היה ברור שעבודה עם מקרים בודדים היא הכרחית וחשובה. אבל מספר הבקשות גדל והמשאב האנושי שלנו פשוט לא הספיק. ואז עלה הרעיון לעבוד עם קבוצות שבהן החוזרים מקבלים את המידע הדרוש על מה שהם יתקלו בהכרח: השכרת דירות, שירותים בנקאיים, אינטראקציה עם ביטוח לאומי. נתתי סדרה די גדולה של הרצאות. לפעמים הרצאות אלו לבשו צורה של תשובות לשאלות מהקהל. מה צריך לבדוק כשבוחנים דירה להשכרה? מה לעשות אם פתאום תקבל מכתב מביטוח לאומי על חוב של כמה אלפי שקלים עם איום לחסום את חשבון הבנק שלך? אבל מה אם החשבון כבר קפוא ואין מאיפה להשיג כסף לאוכל?

בערך באותו זמן, פתחנו קבוצת תמיכה להורים, שבה אנשים יכלו לשאול שאלות למורים ולפסיכולוגים, לדון בבעיות שלהם ופשוט לשוחח זה עם זה.

כדי לעזור לחוזרים להתגבר על מחסום השפה, ארגנו קורסים לעברית עם מורה מוסמך דרך זום.

אבל עיקר היישום של מאמצינו היה ונשאר המשפחה. בשנים האחרונות, אחד הפרויקטים החשובים ביותר שלנו הפך לפרויקט “מפגש”. זה הופיע עקב פניות רבות של הורים שילדיהם התמודדו עם בעיות שילוב. הילדים לא הצליחו להשתלב בבית הספר, להכיר חברים ובילו את כל זמנם הפנוי לבד.

כדי לעזור לילדים כאלה, פתחנו מועדוני “מפגש” בחיפה, בת ים ורחובות. עם אינטראקציה הדוקה יותר עם ילדים והורים, ראינו שלכמחצית מהילדים יש לקויות התפתחותיות שבאו לידי ביטוי על רקע לחץ ממדינות משתנות. הבנו שזהו פרויקט כוללני שכולל יצירת מרחב מקביל בו ילדים יוכלו לקיים אינטראקציה מוצלחת. זוהי כמות עצומה של עבודה, הכוללת פסיכולוגים, מומחי אינטגרציה חושית, והאוצרים שלנו העובדים בקבוצות מכילות. אנו עובדים יחד על מנת לפתח מסלול אינטגרציה לכל ילד. נכון לעכשיו, ל”Vstrecha” יש כבר 14 סניפים בערים שונות בארץ. מדריכי קבוצות ילדים ונוער עוברים קורס הכשרה בן שנה, בו הם מקבלים בין היתר “מפות דרכים” לעבודה עם כל תכונה התפתחותית.

הרשו לי לומר מעט על מהי הכללה. זה נראה לי הכרחי כי במערכות החינוך המודרניות, במסווה של הכלה, מציגים לנו למעשה הפרדה. ילדים עם צרכים מיוחדים מבודדים בכיתות קטנות, ובאופן אידיאלי למשך שעה ביום, מובאים לילדים רגילים (נוירוטיפיים), בליווי סייעת של מורה. וזה במקרה הטוב, כי לעתים קרובות ילדים מיוחדים מתחנכים בפנימיות מיוחדות.

כתוצאה מכך, ילדים מיוחדים אינם מוכנים לחיים שאחרי בית הספר. בישראל יש לנו אפילו עמותה המלמדת את בוגרי הפנימיות את הכישורים הבסיסיים הדרושים לחיים עצמאיים. בתיאוריה, בגיל 21, כאשר צעירים עם צרכים מיוחדים מסיימים את לימודיהם בבתי ספר מיוחדים, הם יכולים לחיות באופן עצמאי, ולקבל תמיכה פרטנית. בפועל, רבים מהם מתגוררים בהוסטלים (אותן פנימיות, רק למבוגרים).

אבל “אנשים מיוחדים” רבים הם מוכשרים להפליא. הם נחוצים על ידי החברה, אבל החברה חייבת לעזור להם, ללמד אותם מהילדות המוקדמת לחיות איתנו, לתת להם את ההזדמנות לעבוד, ליצור ולהיות מעורבים.
לא במקרה מומחי אונסק”ו מתארים חברה מכילה כסוג של יחסים חברתיים שבהם ההבדלים בין אנשים נתפסים לא כאיום על היציבות, אלא כמשאב להעשרה הדדית.
הרשו לי לתת לכם דוגמה מהניסיון שלנו. כשהמדינה כולה נאלצה להישאר בבית בגלל נגיף הקורונה, ארגונים לא ממשלתיים רבים שעבדו עם ילדים פשוט נסגרו. הצילו אותנו ילדים אוטיסטים שהרבה לפני המגיפה למדו לחיות בלי לצאת מהבית, לתקשר באמצעות תוכנות מחשב, משחקים ואתרי חינוך. הם פתחו בפנינו את עולמם ולימדו אותנו לחיות חיים מלאים בלי מה שכולנו רגילים אליו.

אנו בטוחים שפרויקט “מפגש”, שעוזר בראש ובראשונה לילדים, מסייע גם בשיפור היחסים תוך-משפחתיים. גם הילדים וגם ההורים מדברים על זה. על ידי רכישת מיומנויות תקשורת בקבוצות תחת הדרכה לא פולשנית של המדריכים שלנו, ילדים מיישמים את המיומנויות הללו בהצלחה במשפחה, בבית הספר, ברחוב, במילה אחת – בחיי היומיום. וזה משפר את המצב עבורם ועבור הסובבים אותם.

לא מזמן התחלנו לארגן חופשות בחו”ל לילדים שלנו. כבר ביקרנו בצ’כיה. באביב אנחנו מתכננים טיול לסלובקיה ופולין, ובקיץ להונגריה.

פעילויות וטיולים קבוצתיים הם בהחלט חשובים ושימושיים. עם זאת, כנראה שאין משפחה שלא יודעת מהו משבר ביחסים עם ילדים. וכאן יש צורך בהתייעצות פרטנית. הצלחנו לפתוח קורסים למומחים ביחסי הורים וילדים במכללה הפדגוגית דוד אלין. אנשים שמסיימים קורס זה מקבלים מקצוע מבוקש, רישיון ותעודה בינלאומית המאפשרת להם לעבוד מרחוק ברחבי העולם. חשוב לומר שקורס זה מותאם באופן מלא לצרכי החוזרים. השיעורים מתקיימים בתרגום סימולטני, וניתן להאזין להרצאות מוקלטות, כלומר קבלת מקצוע אינה מפריעה למשל לשיעורים באולפן. כמו כן, חשוב שניתן יהיה לסיים את הקורס בשנה אחת.

היה לנו אירוע מעניין בקורס הזה שממחיש היטב את מושג ההכלה. משתתפי הקורס האזינו בשידור חי להרצאה של פרופסור ישראלי. הדבר התאפשר הודות לעבודה רבה על מנת להבטיח תרגום סימולטני לשני הכיוונים. התלמידים יכולים גם לצפות בהרצאות שהוקלטו עם כתוביות ברוסית. בואו נהיה כנים, לא כל חוזר חדש כבר התגבר על מחסום השפה, ואנחנו עוזרים גם כאן. אחד הסטודנטים שאל שאלה שהמרצה לא ידע לענות עליה. הרשו לי להזכיר לכם שבמקרה זה, סטודנטים הם אנשים בעלי השכלה טובה וניסיון עבודה רב. כתוצאה מכך, תלמיד אחר ענה על השאלה. “תודה,” אמר הפרופסור. “חיפשתי תשובה לשאלה הזו כל חיי.” אנו רואים בבירור את עצם ההעשרה ההדדית שדיברנו עליה.

אנו מחשיבים הכשרת מומחים ביחסי הורים וילדים כחשובה ביותר, מכיוון שפרויקט זה מאפשר לנו לפתור מגוון שלם של בעיות חמורות איתן מתמודדים רבים מבני הארץ. במקרה זה, אנו מדברים על אנשים שקיבלו השכלה אוניברסיטאית איכותית במדעי הרוח או אפילו תואר אקדמי בארץ מוצאם. כאשר מחליף מדינות, אדם כזה מקווה שהידע והכישורים שלו יהיו שימושיים במקום החדש. עם זאת, ללא עברית, יוצע לו ניקיון או טיפול בקשישים. כמובן שהעברית תופיע עם הזמן, אבל בעבודה שאינה תואמת את יכולותיו, אדם נכנס לדיכאון ומאבד את כישוריו. ובמשפחה אדם כזה הוא, בלשון המעטה, לא מתנה.

התברר כי לאחר שהחלה את פעילותה בבעיה משפחתית מקומית אחת, הגיעה העמותה “מגן משפחה” לנקודה בה היא משתתפת בפתרון בעיית המדינה של הסתגלות חוזרים חדשים. אנשים נפלאים חדשים מגיעים אלינו כל הזמן. בכל שנה מופיעים פרויקטים וקורסי הכשרה חדשים. השנה הוספנו 4 סניפי “מפגשים” לבני נוער, ובמאי פותחים קורס ניהול תיקים בפוסט טראומה למשפחות. לצערי, אין צורך אפילו להסביר את הצורך הזה. וחוזרים שקיבלו ידע ותעודה יוכלו לעזור למדינה שכל כך צריכה את זה.

כמובן, הדרך שלנו נראית חלקה רק על מסך המחשב או הטלפון. אנו נתקלים במכשולים כמעט כל יום, אך שנים רבות של ניסיון עוזרים לנו להתגבר עליהם. אנו משתפים פעולה עם משרד הרווחה ומשרד החינוך וכן עם ביטוח לאומי. ואני, יחד עם מתנדבים ועובדי עמותות מוכשרים, משתדל לתת מענה מהיר לצרכים שעולים בארץ.